חשוב להבחין מיד ממאמר שכתבנו קודם על "שינוי תוכנית": שם דיברנו על שינוי בלתי-צפוי וכפוי: טיול שמתבטל, תוכנית שמשתנה. כאן המצב אחר: לא שינוי פתאומי מבחוץ, אלא מעבר שגרתי ורגיל: מסיום שיעור לשיעור הבא, ממסך למשימה אחרת, מהפסקה חזרה לכיתה. דברים שקורים כל יום, בצפייה מלאה, ובכל זאת קשים.

מה ההורה רואה

לא מדובר בהתנגדות למשימה החדשה עצמה. לפעמים הנער אפילו רוצה לעבור אליה. הקושי הוא ברגע המעבר עצמו: להפסיק את הפעילות הנוכחית, לנתק ממנה את הקשב, ולהפנות אותו לדרישה חדשה. זה יכול להיראות כעיכוב ("עוד חמש דקות"), כהתנגדות שנראית לא הגיונית, או כתסכול שמתפרץ בדיוק ברגע המעבר ולא לפני ולא אחרי.

וכמובן, קושי במעברים אינו בהכרח סימן לקושי ניהולי. לפעמים נער פשוט שקוע מאוד בפעילות, עייף, או מתקשה לוותר על משהו שהוא נהנה ממנו, וזה טבעי לגמרי. השאלה היא האם זה קורה כדפוס חוזר שמקשה משמעותית על התפקוד היומיומי.

מעבר הוא לא רק "לעבור משימה", הוא שינוי במצב

כשנער עובר, למשל, ממסך לשיעורי בית, זה נראה כמו שינוי תוכן פשוט. בפועל, חלק מהדברים האלה יכולים להשתנות כמעט בו-זמנית, בתוך רגע אחד: רמת עוררות, דרישת קשב, דרישה מוטורית, זמינות של תגמול מיידי, רמת המאמץ הנדרש, כמות אי-הוודאות, והצורך לעצור פעולה מתמשכת ומיד להתחיל פעולה חדשה.

לכן לפעמים מה שנראה כמו "קושי במעבר" אינו בהכרח קושי במעבר עצמו. ייתכן שהקושי נמצא באחד התנאים הספציפיים שהמעבר דורש: עצירה, שינוי עוררות, הפניית קשב מחדש, יוזמה של הפעולה הבאה, או הסתגלות לדרישה חדשה. שני נערים שנתקעים באותו רגע בדיוק יכולים להיתקע שם מסיבות שונות לגמרי.

איך עובדים על זה דרך תנועה

בעבודה תנועתית אפשר לתרגל מעברים ממש כמעברים, לא לדבר עליהם, אלא ליצור רצף של משימות שדורש לעצור פעילות אחת ולעבור מיד לאחרת, שוב ושוב. לא כל מעבר צריך להיות קשה באותה מידה: אפשר לשנות בנפרד את משך ההתראה לפני המעבר, מידת הצפיות שלו, המרחק בין המשימות, השינוי הנדרש ברמת העוררות, או הפער בין סוגי הפעילות. כך אפשר לבודד איזה מרכיב ספציפי במעבר הוא זה שמכביד על הנער הזה, ולתרגל בדיוק אותו, בהדרגה.

מאיפה מתחילים

לפני שמנסים "ללמד מעבר", כדאי להבין מה בדיוק הופך את המעבר לקשה עבור הנער הזה: האם הוא מתקשה להפסיק, להפנות קשב, לשנות עוררות, להתחיל את הפעילות הבאה, או להתמודד עם הדרישה החדשה? קראו עוד על תפקודים ניהוליים אצל בני נוער ← בדקו אם זה מתאים לנער שלכם ←

Worth distinguishing this right away from an earlier article on "changing plans": there, we discussed unexpected, imposed change: a cancelled trip, a shifting plan. Here it's different: not a sudden change from outside, but a routine, ordinary transition: from finishing one class to the next, from a screen to another task, from recess back to class. Things that happen every day, fully expected, and still hard.

What the parent sees

This isn't resistance to the new task itself. Sometimes the teen even wants to move to it. The difficulty is in the transition moment itself: stopping the current activity, disengaging attention from it, and redirecting it to a new demand. This can look like stalling ("five more minutes"), resistance that seems illogical, or frustration that erupts exactly at the transition moment, not before or after.

And of course, difficulty with transitions isn't necessarily a sign of an executive difficulty. Sometimes a teen is simply deeply absorbed in an activity, tired, or has trouble letting go of something he's enjoying, entirely natural. The question is whether this happens as a recurring pattern that significantly hinders daily function.

A transition isn't just "switching tasks", it's a change of state

When a teen moves, say, from a screen to homework, it looks like a simple content change. In practice, some of the following can shift almost simultaneously, within a single moment: arousal level, attention demand, motor demand, availability of immediate reward, required effort level, amount of uncertainty, and the need to stop an ongoing action and immediately start a new one.

So sometimes what looks like "difficulty with transitions" isn't necessarily difficulty with the transition itself. The difficulty might lie in one specific condition the transition demands: stopping, shifting arousal, redirecting attention, initiating the next action, or adapting to a new demand. Two teens who get stuck at the exact same moment can be stuck there for entirely different reasons.

How this is worked on through movement

In movement-based work, transitions can be practiced as transitions themselves, not talked about, but built into a sequence of tasks requiring stopping one activity and immediately moving to another, again and again. Not every transition needs to be equally hard: the warning time before a transition, its predictability, the distance between tasks, the required shift in arousal, or the gap between activity types can each be adjusted separately. This isolates which specific component of the transition is what's weighing on this teen, and practices exactly that, gradually.

Where to start

Before trying to "teach transitions," it's worth understanding exactly what makes the transition hard for this teen: does he struggle to stop, to redirect attention, to shift arousal, to start the next activity, or to handle the new demand? Read more about executive function in teens → Check if this fits your teen →