הגישה

פיתוח יכולות באמצעות גוף, תנועה וסביבה

הטיפול הפסיכומוטורי מתמקד בפיתוח יכולות תפקודיות אצל בני נוער דרך הגוף והתנועה — לא רק דרך שיחה. המטרה היא שהנער יוכל לפעול, להתמודד ולהשתתף יותר: בבית הספר, עם חברים, ובבית.

מהי פסיכומוטוריקה?

הגישה מבוססת על עקרונות פסיכומוטוריים: תחום העוסק בקשר שבין הגוף, התנועה, התפיסה והפעולה. בעבודה שלי, העקרונות האלה משמשים ככלי מעשי: יצירת התנסויות גופניות ותנועתיות שמאפשרות לעבוד על יכולות תפקודיות, ולא רק לדבר עליהן.

אמיתי קרני

למה מצב הנער, גוף, תנועה וסביבה?

מצב הנער

כל עבודה מתחילה מהמצב הספציפי של הנער ברגע נתון, לא מנוסחה כללית שמתאימה לכולם. המצב הזה כולל את מערכת העצבים שלו, המזג שלו, רמת האנרגיה והעוררות שלו, ומה שקרה לו קודם. ההתנהגות שרואים היא הביטוי הנראה של כל זה יחד.

גוף

הגוף מספק למוח מידע מתמשך על המצב שבו אנחנו נמצאים: תנועה, כוח, שיווי משקל, מאמץ ועוררות. אני משתמש במידע הזה כדי ליצור מצבים שבהם הנער צריך לזהות, לווסת ולהתאים את פעולתו.

תנועה

תנועה מאפשרת לתרגל יכולת תוך כדי פעולה, ולא רק לדבר עליה. משחק כדור, משימת כוח או תרגיל תגובה יכולים לשמש לפיתוח קשב, עיכוב תגובה, גמישות, תכנון או התמדה.

סביבה

הסביבה היא חלק מהעבודה, לא רק הרקע שלה. מרחב פתוח מאפשר לעבוד עם אנשים, רעש, מרחק, שינויים וגירויים, ולבנות בהדרגה יכולת להתמודד עם דרישות שקרובות יותר לחיי היומיום.

הגוף הוא כלי העבודה. התנועה היא אמצעי ההתנסות. פיתוח היכולת והתפקוד הם המטרה.

איך אני חושב על הקושי?

האבחנה מספרת לנו משהו חשוב, אבל היא לא בהכרח מספרת מה מגביל את הנער בפועל. שני נערים עם אותה אבחנה יכולים להתמודד עם קשיים שונים לחלוטין. לכן העבודה מתחילה בשאלה: מה הנער מתקשה לעשות בחיי היומיום, ומה עומד מאחורי הקושי הזה?

לדוגמה, נער שמתקשה באימפולסיביות לא בהכרח "צריך ללמוד לעצור". בהתאם לפרופיל שלו, זה יכול לדרוש עבודה על עיכוב תגובה, ויסות עוררות או גמישות, לעיתים כמה מהם במקביל. נער אחר שנראה כלפי חוץ "חסר מוטיבציה" עשוי להתמודד עם מנגנון שונה לגמרי, למשל קושי ביוזמה.

התהליך מעגלי: קושי תפקודי, מנגנון, יכולת, התנסות, תפקוד, השתתפות, וחוזר חלילה. חלק ניכר מהלמידה כאן היא שלי: ככל שאני מכיר את הנער לעומק, כך אני מבין טוב יותר מה עומד מאחורי הקושי שלו, ומה נכון לעשות בהמשך. כל מעגל מביא איתו הבנה נוספת (לפעמים גם ממסגרות התייחסות נוספות), ואף פעם לא חוזר בדיוק לנקודת ההתחלה. כל מעגל מרחיב את הקודם.

המטרה אינה שהנער יהיה טוב יותר רק בתוך המפגש. המטרה היא שהיכולות שמתפתחות יאפשרו לו לעשות יותר בחיים עצמם.

מה מפתחים?

קשב ובקרה

הפניית קשב, שמירה עליו והעברתו בהתאם לדרישות.

קראו עוד ←

עיכוב ושליטה בתגובה

עצירת תגובה אוטומטית ובחירת פעולה מותאמת.

קראו עוד ←

ויסות

התאמת העוררות והתגובה לדרישות המצב.

קראו עוד ←

גמישות

שינוי פעולה, אסטרטגיה או כלל כאשר התנאים משתנים.

קראו עוד ←

תכנון ופתרון בעיות

ארגון פעולה לקראת מטרה והתמודדות עם מצבים חדשים.

יוזמה והתמדה

התחלת פעולה והמשך פעולה גם כאשר היא דורשת מאמץ או התמודדות.

קראו עוד ←

מודעות גופנית

זיהוי ושימוש במידע המגיע מהגוף במהלך פעולה.

קראו עוד ←

איך הופכים שינוי במפגש לשינוי בחיים?

יכולת שמתפתחת רק בתוך המפגש אינה המטרה הסופית. לאורך התהליך בודקים אם השינוי מופיע גם בבית, בבית הספר, עם חברים ובמצבים שבהם הנער נדרש לפעול באופן עצמאי.

היכולת היא אמצעי. התפקוד הוא היעד. ההשתתפות בחיים היא המטרה.

עקרונות העבודה

אתגר מותאם

המשימה דורשת מאמץ אמיתי, אך מותאמת ליכולת הנוכחית של הנער.

עומס מדורג

הדרישות נבנות בהדרגה בהתאם ליכולת להתמודד איתן.

תנאים משתנים

שינוי בתנאים מאפשר לתרגל הסתגלות ולהשתמש ביכולת בהקשרים שונים.

התנסות חוזרת

הזדמנויות חוזרות להשתמש ביכולת, לקבל משוב מהתוצאה ולנסות שוב.

חשיבה לפי מנגנון

הפעילות נבחרת כי היא יוצרת את הדרישה המתאימה ליכולת שעליה עובדים.

מה העבודה הזו אינה

זו אינה פעילות גופנית לשם כושר בלבד, וגם לא עבודה שמבוססת בעיקר על שיחה. התנועה משמשת כאן כאמצעי ממוקד לפיתוח יכולות תפקודיות. במקרים שבהם נדרש גם טיפול רפואי, פסיכיאטרי או פסיכולוגי, העבודה יכולה להשתלב לצידו.

גישה שמתחילה מהנער, ולא מהאבחנה

אין תרגיל אחד שמתאים לכל נער עם ADHD, אוטיזם או חרדה. יש נער מסוים, עם יכולות, קשיים, צרכים וסביבה משלו. לכן השאלה אינה רק "מה האבחנה?" השאלה היא: מה הנער צריך להיות מסוגל לעשות יותר, ומה ניתן לפתח כדי לעזור לו להגיע לשם?